מוות , ריח של מוות וקור מסביב.
יער , יער ירוק מתמלא בגשמים אפורים.
פרחים מורידים את הראש כלפי אדמה שחורה,
עלים שלהם כבר מזמן אבדו את צבעם,
שורשים שלהם מתרכבים בדם ,
דם של חפים מפשע , של ילדים בני יומם.
שמש , שמש אפורה ועפר באוויר.
קור מרעיד ידיים, ידיים קטנים ורזים.
פט לחם עטוף בסמרטוט מלוכלך,
כמו זהב הערך שלו , כמו שנהב.
פרפרים שם מזמן כבר לא מתעופפים,
החיים רק שחורים , אין יותר גוונים.
ריחות של כאב ממלאים סביבה,
פעם היה זה ריח של לחם ,
לחם חם ישר ממאפיה.
זעקות כבר לא נשמעים , שקט שולט,
צעקה אחרונה הייתה של ילד אוהב,
"אהבה"
חיים נלקחו בלי סיבה , בלי הסבר,
צל של מוות רדף בצלו של כאב.
ילד נולד לא הספיק לבכות,
לא הספיק לבקש, לא הספיק לראות.
בין סלעים יא שם נשמתו צועקת,
הוא נולד בכאב למוות , אדמה עוד זועקת.
אדמה מקוללת 2