"אלוהים, מי ברא את אושוויץ?!"

Translate
24
Photo information
Comments 7
Views 931
Uploaded on
2009-11-21 19:19:14
Category Landscapes
Description
תמונה מתוך אושוויץ, כאשר הייתי במסע לגילוי שורשי המהפיכה הציונית ומרד תנועות הנוער בפולין. 11.3.09...
Photo Location
No information.
EXIF
No EXIF
Camera
Canon EOS 40D
Canon EOS 40D
Lens
Canon EF-S 18-55mm f/3.5-5.6 IS
Canon EF-S 18-55mm f/3.5-5.6 IS
Comments (7)
25/11/2009
15:35:39
בועז, תודה רבה על התגובה וההתייחסות שלך! מילים כדורבנות.
Save
25/11/2009
15:29:11
תמונה עם הרבה כח,בתור אחד שעבודת הגמר שלו היה על מחנות השמדה בנוסף על היותי ברובם זה מצער להסכים איתך על זה שהם יותר מוזיאנים ומסחרים כיום,וטוב שיש דימיון ומספיק רק לראות לבנה או תיל והכל עולה מבפנים,וממש לא חשוב מי ומתי צולמו תמונות בהקשר אני מעריץ אנשים שמעריכים מכבדים וזוכרים.
Save
22/11/2009
00:41:10
מנחם, עמוס, ניסן ואתינקה! תודה רבה על התגובות!:) עמוס, כך הטקסט נכתב על ידי ק.צטניק, העדפתי לא לעשות בו שינויים. ניסן, השואה היא באמת עניין מצמרר, קשה וכואב. המקום הזה באמת ארור, לא ניתן לראות בתמונה, אבל כיום אוושויץ הפך למאוד מוזיאוני, זה ממש קשה להיות שם דווקא בגלל הקרירות, הסגריריות... הכל. אתינקה, אני מסכימה איתך, השילוב של הטקסט והתמונה באמת יוצרים מימד נוסף לסיפור הזה... על כל זה אני רוצה להוסיף- 'אין לי ארץ אחרת!' ממש חשוב לזכור את זה.
Save
22/11/2009
00:31:28
הקטע שהוספת נורא מצמרר הערמות של גזעי העץ כ"כ צובטים אלו הם שנועדנו להשרף. הצורה שהם נערמו שם ביחד עם הקטע הכל הופך לסיפור אחד כואב.
Save
21/11/2009
19:49:31
מה שכתבת בלווי הצילום חזק מאד רק ש כשכותבים את שם השם כותבים אלקים.
Save
21/11/2009
19:46:36
חזק.....
Save
21/11/2009
19:21:44
"אלוהים, מי ברא את אושוויץ?!" ואני בתוך המשאית המתגלגלת, שלד עירום בין שלדים עירומים, נשלח עכשיו על-ידי הגרמני המפהק אל הקרמטוריון. מביט בו ובפיהוקו, ופתאום שואל עצמי: האם הוא שונא אותי? הרי הוא אפילו אינו מכיר אותי. גם את שמי אינו יודע. אני מוסיף להביט בו ושואל עצמי: האם אני שונא אותו? הרי אני אפילו את שמו אינני יודע, כשם שאין אני יודע את שמות כולנו, המובלים עכשיו לקרמטוריון. כל מה שאני יודע על הגרמני הזה הוא שבוודאי היה רוצה עכשיו, בבוקר קר זה, להישאר במיטתו החמה, בלי להשכים עם-שחר משום שמשאית עמוסת חומר צריכה לצאת לקרמטוריון. בו-ברגע תקפתני זוועה שכמוה לא ידעתי מעודי: אם כך הוא, הרי יכול היה הוא לעמוד כאן במקומי, שלד עירום במשאית, ואילו אני, אני יכולתי להימצא שם במקומו, בבוקר קר כזה, דואג לשלוח אותו, ומיליונים כמוהו, לקרמטוריון - וכמוהו הייתי גם אני מפהק, משום שהייתי מעדיף, כמוהו, להוסיף ולשכב במיטה בבוקר קר שכזה. והוא, כמוני עכשיו, היה מביט לעברי מתוך המשאית המתרחקת? והאם היה הוא, המוזולמן, חושב אז אודות, איש-הס.ס., כפי שאני חושב עכשיו אודותיו? אהה, אלוהים, אל רחום וחנון, כלום אני הוא, אני הוא שבראתי את אושוויץ?! שהרי לא די שגרמני זה שלעיני, סמל גולגולת-המוות על כובעו וידיו תקועות בכיסי מעיל-ס.ס. שחור, יכול היה להיות במקומי, אלא שאני - וזו הנוראה בזוועות - אני הייתי יכול להיות במקומו!? אהה, אלוהים, אל-אלוהי שמי-אושוויץ! האר-נא פניך ליציר-כפיך למען אדע מיהו היושב בתוכי ונשלח עכשיו לקרמטוריון - ומדוע? ומיהו היושב בתוכו ושולח אותי לקרמטוריון - ומדוע? אתה היודע כי ברגע זה שנינו, השולח והנשלח, שווים אנחנו כבני-אדם! יצורי-כפיך, בדמותך ובצלמך. ק. צטניק, צופן: אדמע, הוצאת הקיבוץ המאוחד 1987
Save
Visitors (931)