50
Description
צולם במתחם התחנה במסגרת פסטיבל POV. השיר התחבר לי לתמונה ולאוירה ולכן מילותיו צורפו אולי תזמזמו אותו בפיותיכם!! :)
Photo information
Comments 11
Views 730
Uploaded on
2009-10-07 17:01:39
Category Journalism
No information.
EXIF
No EXIF
Camera
Canon EOS 50D
Canon EOS 50D
Lens
Canon EF 17-40mm f/4L USM
Canon EF 17-40mm f/4L USM
2009-10-09 21:26:10
[q]דני גדלביץ: מ צ ו י ן :!: :!: :!: אחלה של רעיון ועיבוד מעולה[/q] קבל שאפו ממני, אחלה של עיבוד וביצוע.
0
Translate
Reply
Save
2009-10-08 21:25:08
צילום בצללית מעולה משדר תחושה של ימי הג'ז העליזים עם רצפה ורקע תואמים לאוירה
0
Translate
Reply
Save
2009-10-08 20:01:05
צבעוניות נהדרת, בדרך כלל אני לא אוהבת משחקי מסגרות, אבל פה זה מתאים ומעניין. המון אוירה, אהבתי.
0
Translate
Reply
Save
2009-10-08 08:35:20
מאוד מיוחד. אני אוהב את הצללית בדיוק ככה. מצויין
0
Translate
Reply
Save
2009-10-08 06:16:18
מ צ ו י ן :!: :!: :!: אחלה של רעיון ועיבוד מעולה
0
Translate
Reply
Save
2009-10-07 21:01:33
מעולה X)
0
Translate
Reply
Save
2009-10-07 19:09:54
מוזיקה ויזואלית. הצבעים והצורות כאן הם המנגינה!
0
Translate
Reply
Save
2009-10-07 17:35:10
[q]yaffa dollev: תמונה קסומה, אהבתי את הצללית[/q]
0
Translate
Reply
Save
2009-10-07 17:22:50
תמונה קסומה, אהבתי את הצללית
0
Translate
Reply
Save
2009-10-07 17:07:16
מאוד מיוחד. אני אוהב את הצללית בדיוק ככה.
0
Translate
Reply
Save
2009-10-07 17:01:57
לב שבור לרסיסים שלמה ארצי מילים: שלמה ארצי לחן: שלמה ארצי ושבוע אחרי שבוע הם ניגנו על-פי לוח פעם אחת בעיר זרה ופעם בכפר. עלו על הבמה, שטפו כמו ים, נשבו כמו רוח ניצוץ אחד מדליק מדורת הצלחה. ובאותה שנה הבאתי לך תקליט גברים עושים דברים כלל לא הגיוניים. הלהקה מילאה מרתף בתחנה המרכזית מילאנו את הראש בחלומות פגזיים. אני כלל לא בטוח בפעם זה קרה לנו הכל כמו סרט שאינו חיים, כמו עוף דמיוני. היו לנו באהבה שלנו רגעים בנאליים במלחמות היו לנו כמה נידונים. רק אז ביום שישי ברגשנו צורך לרקוד, אבל, "איפה רוקדים?" שאלת אותי. "בתחנה המרכזית, בתוך מרתף מחורבן נשמע אותם, אז ישבר לנו הלב לרסיסים". הם ניגנו, זה הכול. למדנו את הקצב שלושה ימים בתוך מרתף הרוס כמו שדה קרב. שם למדנו לרקוד כי אסור היה בבית-הספר. רקדנו עד שמישהו ייפול על ברכיו עד שמישהו ירגיש כאב, עד שמישהו יגיד אני קם ועוזב. שנות השישים התנפנפו להן כמו הקוקו שלך ברוח מהתיכון לשדה הקרב, משם לאיזה בר מרוחק. אני יושב, סופר עשרים שנה, רקדן פצוע מרוב ייאוש, מרוב חידות, מרוב אף אחד. ושנה אחרי שנה הבאתי לך תקליט כמו מתנה קטנה במקום לומר מילים. הלהקה ניגנה שם עד שהשוטרים אמרו "מספיק" עד שהלב שלנו שם נשבר לרסיסים. הם ניגנו, זה הכול. למדנו את הקצב שלושה ימים בתוך מרתף הרוס כמו שדה קרב. שם למדנו לרקוד כי אסור היה בבית-הספר. רקדנו עד שמישהו ייפול על ברכיו עד שמישהו ירגיש כאב, עד שמישהו יגיד אני קם ועוזב. אני קם ועוזב בלילה, כפות בתוך פיג'מה גם בקיטש יש שמץ של אמת, הכל הולך. אני משאיר לך את הבית, את הלב השארתי שם שבור לרסיסים, מוטל ליד לבך. הם ניגנו, זה הכול. למדנו את הקצב שלושה ימים בתוך מרתף הרוס כמו שדה קרב. שם למדנו לרקוד כי אסור היה בבית-הספר. רקדנו עד שמישהו ייפול על ברכיו עד שמישהו ירגיש כאב, עד שמישהו יגיד אני קם ועוזב.
0
Translate
Reply
Save
Show more comments
Visitors (730)