" פתח לנו שער בעת נעילת שער...."

Translate
0
Photo information
Comments 6
Views 373
Uploaded on
2009-09-28 17:35:46
Category Other
Description
בשעת-נעילה י"ל פרץ השמש שוקעת; ה"עולם" מתכנס ל"נעילה". סובב, סובב מכירי בחצר, עד שפגשתיו: – מה לך ...
Photo Location
No information.
EXIF
No EXIF
Comments (6)
29/09/2009
21:49:01
צילום מיוחד. כמה געגועים מעלה בי הסיפור של י.ל.פרץ.... כדאי, לאיזון, להוסיף גם את סיפורו "השריקה"....
Save
28/09/2009
18:14:03
מגניב ! אהבתי מאוד
Save
28/09/2009
18:04:37
[q]איתי אמזלג: גמר חתימה טובה לכולם יפה מאוד.. יותר אהבתי את התמונה במאוזן[/q] לכל זווית, משמעות אחרת.. גמר חתימה טובה לכל עם ישראל.
Save
28/09/2009
17:53:12
וואוו...
Save
28/09/2009
17:50:54
מיוחד לאללה. אבסטרקטי. אהבתי.
Save
28/09/2009
17:36:18
בשעת-נעילה י"ל פרץ השמש שוקעת; ה"עולם" מתכנס ל"נעילה". סובב, סובב מכירי בחצר, עד שפגשתיו: – מה לך פה? והוא עונה, ועינו העורגת נטויה אל בית-הכנסת: – מושכת... ממעמקים היא מושכת. טבועה, כסויה חציר, לחָה – ומושכת... ואני מצחק: – המסורת; החיה, שמתחת לאַדני ההכרה... ה"חוזר ונעור"! מצחו מתקמט ומתכסה צל, עיניו נעשׂות אפורות ביותר, והאישון, כמדומה לי שנסתר, כמדומה לי שהפכוֹ אל תוכו, לבחון, לדעת... ואחרי רגעים: – לא, אין הדבר כן... אבל... מרגיש אני את עצמי כנעזב... כאילו נתיתמתי פתאום. אני בעיני כדבר האָבד, מאין דורש ומבקש אותו... דבר שנפל בשוק מן הכיס, ולא הרגישו; שבו הביתה, ואין שואל... נשימתי נעשׂית כבדה. – הלא שם עמי! אלה שהתכנסו שם – אבותי הם: אחי, אחיותי, קרובי ומכירי... בכל ימות השנה אין מפריד בין הדבקים, מפרפרים אנו כולנו ברשת אחת, בקור-עכביש אחד... והנה בא יום ונתפרדה החבילה... הם הלכו להם, התכנסו למקום אחד, שם הם מתפללים, מנחמים זה את זה, בוכים ומקוים, ושׂמחים יחד! ואני האחד נשארתי... ואני רוצה לנחמו: – לא האחד... והוא מפסיק בקוצר-רוח. הוא יודע. יש אחרים שפרשו... הלא מהם הוא, מהמונם... אוכלים הם ושותים, ואחרי אכוֹל ושתוֹ, שלחו לקרוא לעלמות... – הלא מפני המפלצת הזאת ברחתי! ובקול רועד: – הפנים ירוקות... בלי ספק המאור גרם: המרזח הוא במרתף. הם מצחקים, והצחוק – צחוק של שוטה בטוח... והם מחוללים, ואני רואה, עלי-שלכת אני רואה... מפל עץ וענף... הסתיו שעקרם, מנשב ומנשב בהם, והם מנַתרים סביב העץ, סביב הגזע, ושׂמחים: מחוללים הם... עלי-שלכת מחוללים מנשימת הסתיו... והוא אוחז בידי וצועק: – הלא זה כרת! ה"קדיש" של נעילה בוקע ועולה מן החלונות. ואני אוחז בו: – בוא! הוא קופץ ממקומו: אינו יכול בשום אופן. – יש... – הוא מגמגם – יש דבר, והוא נעלה על העם, נשׂגב מן הלאום, וקדוש ממנו... יש... יש... דבר... ואני מנסה: – האמת? ומפיו נזרק כחץ: – האלהים! אני משתומם: – אתה והאלהים? אתה מאמין? והוא עונה בחפזה: – איני יודע! יודע הוא אך זאת: שה"מקרה" – שטות, ה"יצירה מאליה" – שטות יותר גדולה. "התפתחות" – דבר מתוק, שזורקים לתוך פיו של תינוק שואל ומפציר: החָנק והנַח... – מעולם לא הזכרת את השם... – איני מזכיר... בכל ימות-השנה איני מזכיר גם בפני עצמי, מודה אני – מיראה... ובפני אדם – על אחת כמה וכמה: חלוּל הקודש! מן הנשׂגב העליון, מן הסמל של הקדושה הגבוהה כוָנים עשׂו להם... אלילים כרתו להם מן העץ... איש לפי פרנסתו, לפי חפצו, תאוָתו ומאוַייו... אלילים קטנים זוחלים... תולעים... נשמע: "פתח לנו שער בעת נעילת שער!"... ואני אוחז ומפציר בו: – הכּנס ושפוך שׂיח לפני אלהיך... – אי אפשר! את אלהיו אין מהללים ואין משבחים; אליו אין מתפללים, ממנו אין מבקשים, אינו רוצה ואינו יכול להבזות את אלהיו... – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – וננעל השער בלעדי שנינו.
Save
Visitors (373)