ניגוד מעניין בין שני חלקי הפריים. גבולות החלק (המוגדרים ע"י קירות המעלית), העמידה בפינה, והפוזה מקרינים אחיזה עצמית עד כדי לחץ. גם הבעת הפנים תורמת לתחושת הלחץ וחוסר האונים (אפשרות שאני לא כל כך בטוח בה). נראה שהמרפקים מנסים להגן על הגוף מפני סגירה אפרית של המרחב. התמונה משדרת פחד מפני חללים קטנים.
החלק השמאלי משדר פחד מפני מקומות פתוחים. הראש והצוואר מחפשים דרך למזער את הפחד, הידיים מחפשות אחיזה בקירות (כדי לבדוק אפרות להתכסות בהם), והברכיים מתכנסות כדי ל"צמצם נזקים".
לא יודע אם לזה התכוון המשורר
חומר למחשבה.
***