ונשמתה לא נחה....1

Translate
20
Photo information
Comments 9
Views 649
Uploaded on
2009-06-19 01:23:16
Category Other
Description
מוקדש לילדים שעברו התעללות....
Photo Location
No information.
EXIF
No EXIF
Comments (9)
14/06/2011
19:24:38
רעיון יפה רק שהעיבוד לא טוב
Save
15/07/2009
01:30:54
לא קראתי את מגילתך, רוני. תמונה שווה אלף מילים, ופשוט הצטמררתי כשראיתי את התמונה הזו! זה מפחיד. זה מצמרר. אלמלא תיאור התמונה יכלת בנקל להכניס אותה לסצינת אימה... ועכשיו, קראתי את שכתבת. עצוב. צילום טוב.
Save
23/06/2009
09:03:25
תודה על תגובות והערות.
Save
21/06/2009
02:56:46
וזאת פחות אהבתי. זה כשאת לא יודעת מתי לעצור בעיבוד. קשה לבקר אחרי שמשייכים את זה לסיפור כזה, אבל בכל זאת.
Save
21/06/2009
01:32:21
ואוו :!: חזק
Save
19/06/2009
12:54:57
מצמרר ומעציב עד כאב. פנים ללא עיניים הם כמו אדם שנשמתו נכרטה ממנו - זומבי שמת-חיי. אני לא רוצה לחשוב מה הביא לך לפרסם את הצילום - חתך עמוק וכואב - האם זה אי פעם יכול להגליד, ודאי שלא. מצמרר ומעציב - מי ייתן ואף ילד או ילדה בעולם לא יידע מהם כאבים כאלו.
Save
19/06/2009
11:27:09
רעיון חזק. עיבוד טוב, תמונה מעוררת פחד
Save
19/06/2009
06:17:53
רעיון חזק ! הטכסט מוסיף...
Save
19/06/2009
01:23:36
מוקדש לילדים שעברו התעללות.... עדיין היא זוכרת ימים... מתעוררת בבוקר, שמש מעירה לה פנים וזה כל כך היה נעים. הייתה מחייכת עוד לפני שהייתה פותחת את עיניים. הייתה קמה מהמיטה, מביטה בחלון ,רואה עצים ירוקים ,פרחים צבעוניים נפתחים. פרפרים בגינה מתעופפים , וחתולים ידעו בדיוק לאן ללכת. הייתה ילדה לא היו דאגות, לא חשבה על מחר ולא על מה שהיה אתמול. רצתה כל כך מהר לגדול ולהתחיל להיות חופשיה ובוגרת. הייתה מסתכלת על הציפורים מלמטה, אומרת איזה יופי ,כמה חופש יש להם בשמיים הכחולים ומעניין לאן הם עפים. הם מרימים כנף בכזאת קלילות, התנועות שלהם כו עדינות בלי שום קושי, כאילו הם נוצא קטנה שעפה לה ברוח. מחשבות על העולם היפה והגדול ,היו מתרוצצות בראשה בלי הפסקה. חלמה על כל כך הרבה דברים יפים וגם על אהבה גדולה. חיה וחשבה שחיים הם אגדה, תמיד הסוף חייב להיות טוב. בזכרונה נחרטו רגעים יפים של הילדות שלעולם לא תוכל לשכוח וגם לעולם לא תוכל למחוק. כן היו ימים.... בין כל הרגעים היפים האלה ,בין ציפורים והעצים, בין פרפרים והפרחים , בין הבוקר והלילה... היא זוכרת עוד המון דברים...... לא תשכח איך בלילות הייתה יושבת לבד ליד הדלת.... ומחכה לאמא ,מתי תחזור כבר... ואז הייתה אפילו דואגת למה היא עדין לא חזרה, הייתה מציצה בעינית שבדלת ומחכה ומחכה בלי עייפות ושיר בשקט מזמרת. פשוט יושבת שם ומחכה כמו איזה כלב. לא ,לא לבד בבית היתה, אבא שלה היה איתה , נשמע כיפי ואמיתי לא? אבא שמאוד אהב אותה. היה בבית יושן על הספה גדולה, נוחר מרוב שהוא שתה . והיא קטנה ומפוחדת, ממשיכה בשקט לשבת ליד הדלת כי אם רעש קטן תעשה הוא יקום .... ולפעמים להרביץ ירצה.... ולפעמים תכיני לי מהר קפה. ולא תשכח היא את הצבע של החגורה הגדולה וכואבת , מעור של איזה חיה עשויה ,הייתה עלייה יושבת וסימנים גם משאירה. ואם הוא יקום גם יכול להיות גרוע יותר.... כי כבר היה... וזה סוד נשאר בתוך המשפחה קטנה שלה. ובלילות קרים בבית שלה , מחבקת כרית ובוכה נשמה. מחבקת ובוכה, מחבקת ומריחה אותה בלי הפסקה. ושוב מסתכלת על דלת , הפעם על דלת של החדר שלה, וסכין מתחת לכרית . מרגישה יותר מוגנת... כי אבא שתה ועדיין לא נרדם , הוא יושב וסתם צוחק בלי הפסקה. ותמיד הכל היה בסוד, סוד גדול מאוד.... אבל היא מתנחמת, צלקות על גופה אין , כבר לא מדממת. יש ילדים שמקרים שלהם דומים לשלה.... אז היא לא היחידה בכל הדייסה . ויש אפילו מקרים גרועים יותר!!! ופעם מישהו אמר לה תשתקי ... מה שעברת זה כלום, אני עברתי גרוע יותר.... אבל האדם הזה לא ידע את כל האמת !!! לא ידע את כל שעברה ...כי תמיד ביפנים הסתתרה. ולצאת החוצה לא רצתה המון שנים ....כי הכל היה בסוד הכל היה שחור והחיים ממשיכים אז למי אכפת? ולמי אכפת בכלל מה מישהו אחר עבר, היא ידע והרגישה כל כך עזובה .... צלקות נכון לא היו על גופה ...אבל בלב מה איתם שואלת היא עדיין?
Save
Visitors (649)