לבצלר הגיגים

Translate
168
Photo information
Comments 32
Views 699
Uploaded on
2009-06-07 01:12:32
Category Other
Description
לא מחבר את החוסים כאן לשמות משפחה. שנים שאין להם ייחוס. המשפחה ממילא דחקה אותם החוצה, התעלמה מהם, הפקירה, שכחה. "שושנה"! "מתי הגעת לכאן"? "אני לא זוכרת" היא משיבה. אני שולח את יד ימין שלי קדימה, פורש את אצבעותי לכדי מניפה. מרים ומוריד את היד לכדי גדלים דמיוניים ושואל את שושנה "ככה"? ושושנה עונה: "לא, הייתי קטנה" ואני מגביה את היד כדי גובה מותני ושואל שוב:"ככה"? והיא עונה ואומרת: "קצת יותר מככה". בת למעלה מחמישים. קשה לאמוד כאן גיל. בהתנהלות שלהם הם ילדים, בחזות- מבוגרים. שושנה עבת גוף. היא מתנהלת עם איברים ששואפים כלפי-מטה. היא מושכת כלפי מטה. מתחברת בקלות לכוח המשיכה של כדור הארץ. פנים מצולעים-רבועים, אוזניים ענקיות, גבות עבות, שיער שחור מאפיר ועיניים שחורות וגדולות. שפתיה עבות-בשרניות ומעוותות. הלשון שבפיה מכודררת לכדי כדור. היא לועסת אותה תדיר ולמתבונן מהצד נדמה שפיה עסוק בלעיסה תמידית. היא סיגלה לה דיבור כבד וילדותי. רוב שעות היום היא שרויה ב"תרדמת-עירנית". היא לא ממש נרדמת ולא ממש עירנית. אבל היא בכל זאת עירנית למתרחש סביבה. קשה להפתיע אותה. היא רוצה למצות כל-דקה בחיים בתוך המציאות שנכפתה עליה. היא אינה "לוקה בשיכלה" כפי שהמוסד הזה מגדיר את חוסיו. אף שהיא כבדת פה, היא מהירת חשיבה והיא מקדימה כאן את כולם - כולל את הסגל. היא מאלה שההורים ויתרו עליהם טרם זמנם. היא יודעת את כל התשובות לכל השאלות שהיא שואלת. היא לעולם לא תשאל שאלה שהיא אינה יודעת את התשובה עליה אבל בכל זאת היא שואלת. איתי היא מתחילה את היום בשאלה: "איך ישנת הלילה"? היא יודעת בחושיה בדיוק נמרץ, אם ישנתי טוב או רע. אח"כ היא שואלת למה אין לי הורים. לשושנה יש שתי אבנים שמלוות אותה לכל מקום אליו היא הולכת. היא אינה נפרדת מהן, הן חלק מנשמתה, מישותה. אחת גדולה ואחת בינונית. הן לא מרשימות במיוחד והן כאחת מאבני השדה. לא ברור לי מתי היא אימצה אותן אל חיקה ומהיכן הן באו. עם השנים, הן סיגלו לעצמן מן "ברק ליכלוכי" כמו שכפות ידיה סיגלו לעצמן שקערוריות שהאבנים נחות לתוכן. בלילה כשהיא עולה על יצועה, היא ממשיכה לאחוז בהן, כשהן נחות בכפות ידיה ונלחצות אל בין ברכיה. היא אינה נוטה ליטול חלק בפעילויות שהמוסד כופה עליה. היא הייתה מעדיפה לשבת כל היום על הכורסה במבואה החמימה של בית מגוריה כששתי האבנים נחות על רגליה וקרוב לבטנה. פניה נופלות והיא שוקעת לתוך עולמה. פעם בשבוע היא חיה מביקור לביקור של בנימין הנהג שמביא את אחותה ואת אימה לביקור.
No information.
EXIF
No EXIF
2009-06-24 12:09:13
נוגע ללב.
0
Translate
Reply
Save
2009-06-10 00:18:03
גדול . .. סיפור מאוד כואב ועצוב .
0
Translate
Reply
Save
2009-06-08 22:51:49
"חזק",מעניין ומיוחד !
0
Translate
Reply
Save
2009-06-08 11:55:00
והנה אתה איש בא ומספר את סיפורה,,את מעמדה,,מתאר אותה בכשרון,,ובעיקר מתמקד על אבניה,,ומקומם בעולמה,,ומקומם בגופה,,בין רגליה,,בכפות ידיה,,והיא בטח יכלה הייתה לשבת וממתין לאבנים שיתפסו את מקומם,,או מעודד אותה לאחוז בהן,,ואז מצלם אותן בין רגליה,,בלי פנים,,ואת גופה המגושם היית מביא,,או את כפות ידיה אוחזות באבנים,,מבקש שהיא תושיט אותן לך,,ופותח צמצם,,ומטשטש את פניה מה שכפות ידיה והאבנים כבר ממילא היו עושות,,אבל זה אני,,ומכבד את מה שבחרת להביא,,אהבתי את הסיפור,,נחמץ ליבי,,אבל הוא כבר חמוץ מ 27 שנות ידיעות אחרונות,,אבל לא רק בשבילי אתה מתעד ומצלם,,יום טוב,,,
0
Translate
Reply
Save
2009-06-08 11:28:12
יש פעמים שהמילה הכתובה והצילום משלימים זה את זה, האחד לא יכול להתקיים ללא האחר. כשרון הכתיבה שלך , נפלא ורגיש כאחד, מספר את סיפורה של שושנה. את עולמה ה"אחר" משלנו. התמונה , בעיני, הופכת הפעם למלווה את הסיפור. בעוד שאני הייתי רוצה אותה בזכות עצמה. ללא אומר..... לנסות להבין מה היא מספרת לנו. כי היא איננה "כפשוטו".... רק אחר כך – לקרוא, שהטקסט ישלים את התמונה, לא להיפך. (אבל זו רק אני).... --------------------------------------- רק לעיתים רחוקות אני מתייחסת לאיכות הטכנית, נעל רגל שמאל מבקשת עוד טיפת אוויר... שתוכל לצעוד את הצעד הבא....
0
Translate
Reply
Save
2009-06-07 23:51:10
הסיפור מסביר הכל,צילום טוב.
0
Translate
Reply
Save
2009-06-07 23:18:08
[q]ניסן לב-רן: כל כך נוגע... התאור מלא רגש לא פחות. הצילום - נפלא![/q]
0
Translate
Reply
Save
2009-06-07 20:54:08
[q]עמוס דדון: חזק ..סיפור מאוד כואב ועצוב . הצילום מצויין[/q][/q] מלא עוצמה ,עד כאב
0
Translate
Reply
Save
2009-06-07 20:49:28
סיפור מרגש, ותמונה השומרת על כבודה, ובשל כך, מכבדת אותך!
0
Translate
Reply
Save
2009-06-07 20:31:50
סיפור מרגש,צילום מצויין
0
Translate
Reply
Save
2009-06-07 19:54:04
תודה,נסים, שאיפשרת לנו,מעל במה זו,לטעום ולו לרגע קט, משהו מ"עולם אחר". כ"כ מרגיש קרוב ומחמם את הלב,מחד, אבל כ"כ שונה ורחוק מהוויית-יומינו, אצלנו,"הנורמליים". צילום-סיפור,מהמרגשים שפגשתי כאן,בפוטולייט!!!!!!!!!!!!
0
Translate
Reply
Save
2009-06-07 19:39:54
כואב ועצוב .
0
Translate
Reply
Save
Show more comments
Visitors (699)