עצב

Translate
62
Photo information
Comments 16
Views 609
Uploaded on
2009-05-08 03:28:22
Category Other
Description
כשעצוב לך פתאום , זכור לא לבד אתה נמצא, יש לך דבר ראשון את עצמך. כשעצוב לך בלב תיזכר לרגע ,כמה העולם אוהב ומלא בצבע של שמחה. כשעצוב לך...
Photo Location
No information.
EXIF
No EXIF
Comments (16)
10/05/2009
01:00:20
תודה זיו:)
Save
10/05/2009
00:29:29
תפיסה מצויינת! באמת מזכיר את התמונה של הילד הבוכה. הקונטרסט עם הש"ל משדרג את התמונה. אחיינך "שיחק אותה" תרתי משמע. יצא סוף :!:
Save
09/05/2009
21:08:38
תודה גלעד,זהו ציור מקסים שאני מאוד אוהבת:)
Save
09/05/2009
15:59:59
תמונה חזקה, מעבירה הרבה רגש של עצב, מזכיר לי את ציור הילד הבוכה www.cryingboyfanclub.nl
Save
09/05/2009
02:54:09
תודה מאיר:)
Save
09/05/2009
02:49:02
אהבתי ממש,,
Save
09/05/2009
02:22:22
תודה לכולם על התגובות. [q]shlomy evron: זה סיפור על ילד עצוב, שהיה מסוגר וסגור. הוא חי לו ניחשתם נכון בתוך תפוז שבתוך הארון. אמרו, ילד אותך אוהבים, היה זה כמו לדבר לאבנים. אמרו לו אלף פעם אמרו לו אלפיים, בסוף הרימו ידיים. גדל הילד והיה לעלם עלמות לו כתבו שירי אהבה נחלו אך ורק אכזבה. המשיך לישון בתוך התפוז שבארון. גדל העלם התגייס לצבא סיים והלך ללמוד איך לא מחשבים הרי לא צריך בשביל זה להבין אנשים רק קצת הגיון מזה היה לו המון הצליח מעל ומעבר ומצא עצמו גבר במחשבים גאון, כשרון אבל סגור בתפוז שבארון. כולם התפעלו ואותו שיבחו. חלפו חודשים רצו השנים הילד נשאר סגור בפנים. יום אחד פגש במציאות מלאך שאמר לו כך תתעורר ילד אתה אהוב צא כבר צא מתוך התפוז. תפס הילד את ראשו בידיו שאל הילד את המלאך: למה חיכית כל כך הרבה שנים? למה לא באת לומר לי את זה כבר לפני עידן ועידנים ענה המלאך: באתי אליך אלפי פעמים אך אתה לא שמעת ישנת בפנים...[/q] תודה גדולה על השיר הוא באמת מחמם את הלב:) רגשת אותי מאוד:) [q]נסים קריספיל: האם השירים שנכתבו כאן, נכתבו על-ידי הכותבים? אם אכן כן, הרי שבנוסף על כישרון הצילום, קם לנו כאן דור של יוצרים ומשוררים ואני מסיר בפניכם את הכובע[/q] איש יקר אני חושבת שכל אדם שיש בו לפחות חלק קטן של יצירות מסוגל גם לכתוב:) אז אנה אנחנו תודה על תגובה מרגשת:) [q]עמית ברבינג: רוני, נעתקו המילים מפי למראה היצירה. כך כך עצוב וכל כך יפה. והשיר רק מעצים התחושה.[/q] המון תודה תגובתך מחממת ומחבקת:) [q]ארי קורדונסקי: צילום חזק,נראה ממש לא מבוים חבל רק שהסבל מצטלם מרשים אהבתי את הביצוע לא את כאב הילדות,עם השיר שהצמדת לא צריך כותרת.[/q] כפי שכתבתי בתמונה אחת זהו אחיין שלי,הוא משום מה תמיד עצוב כשאני בא לצלם אותו,הוא לא באמת סובל:) ומשחק לי טוב לידיים כשהוא משחק לי את המשחק העצב מול המצלמה:) תודה.
Save
08/05/2009
15:36:40
צילום חזק,נראה ממש לא מבוים חבל רק שהסבל מצטלם מרשים אהבתי את הביצוע לא את כאב הילדות,עם השיר שהצמדת לא צריך כותרת.
Save
08/05/2009
14:42:12
חזק :!:
Save
08/05/2009
12:52:07
רוני, נעתקו המילים מפי למראה היצירה. כך כך עצוב וכל כך יפה. והשיר רק מעצים התחושה.
Save
08/05/2009
11:09:27
האם השירים שנכתבו כאן, נכתבו על-ידי הכותבים? אם אכן כן, הרי שבנוסף על כישרון הצילום, קם לנו כאן דור של יוצרים ומשוררים ואני מסיר בפניכם את הכובע
Save
08/05/2009
10:51:48
זה סיפור על ילד עצוב, שהיה מסוגר וסגור. הוא חי לו ניחשתם נכון בתוך תפוז שבתוך הארון. אמרו, ילד אותך אוהבים, היה זה כמו לדבר לאבנים. אמרו לו אלף פעם אמרו לו אלפיים, בסוף הרימו ידיים. גדל הילד והיה לעלם עלמות לו כתבו שירי אהבה נחלו אך ורק אכזבה. המשיך לישון בתוך התפוז שבארון. גדל העלם התגייס לצבא סיים והלך ללמוד איך לא מחשבים הרי לא צריך בשביל זה להבין אנשים רק קצת הגיון מזה היה לו המון הצליח מעל ומעבר ומצא עצמו גבר במחשבים גאון, כשרון אבל סגור בתפוז שבארון. כולם התפעלו ואותו שיבחו. חלפו חודשים רצו השנים הילד נשאר סגור בפנים. יום אחד פגש במציאות מלאך שאמר לו כך תתעורר ילד אתה אהוב צא כבר צא מתוך התפוז. תפס הילד את ראשו בידיו שאל הילד את המלאך: למה חיכית כל כך הרבה שנים? למה לא באת לומר לי את זה כבר לפני עידן ועידנים ענה המלאך: באתי אליך אלפי פעמים אך אתה לא שמעת ישנת בפנים...
Save
Show more comments
Visitors (609)