ימים של סליחות-מסיפורי חסידים- חובת צדיק.

Translate
7
Photo information
Comments 8
Views 393
Uploaded on
2008-09-25 18:34:49
Category Other
Description
בעת שנפטר הרב הקדוש "החוזה" מלובלין ז"ל, לקח תלמידו הרב הצדיק ר' נפתלי מרופשיץ' ז"ל את המרא והצינא ונתנם על כתפו, והפשיל את כליו ...
Photo Location
No information.
EXIF
No EXIF
Comments (8)
26/09/2008
07:21:37
הכן מעניין תודה.
Save
26/09/2008
07:21:37
הכן מעניין תודה.
Save
25/09/2008
18:42:19
סיפור טוב ומעניין .
Save
25/09/2008
18:42:19
סיפור טוב ומעניין .
Save
25/09/2008
18:38:59
מעניין
Save
25/09/2008
18:38:59
מעניין
Save
25/09/2008
18:37:20
מסיפורי חסידים "בעת שנפטר הרב הקדוש "החוזה" מלובלין ז"ל, לקח תלמידו הרב הצדיק ר' נפתלי מרופשיץ' ז"ל את המרא והצינא ונתנם על כתפו, והפשיל את כליו לאחוריו, כאחד הפועלים הפשוטים והלך לטפל בחפירת קבר לרבו. והר דמתא, הגאון "ראשהברזל" ז"ל שהיה ממתנגדי שהיה ממתנגדי הרבי , ציווה לגבאי ה"חברא קדישא" לבלי לתת מקום מכובד בבית הקברות בשביל הרבי. עשה ר' נפתלי "יד אחת" עם הקברנים, והתנה עמהם, כשילכו לחפש בבית הקברות איזה "קרקע" וירמוז להם שיתחילו לחפור, אז יתחילו תיכף ומיד במלאכתם ושילם להם מיטב כספו עבור זה. הלך רבי נפתלי עם הגבאי של "חברה קדישא" לחפש איזה מקום לקבר , והדבר היה באישון לילה ובזמן של טיט ורפש ומטר סוחף. כשהגיעו לבית הקברות הלכו אנה ואנה, ור' נפתלי אמר בכל פעם להגבאי: מא נפקא מינא איזה מקום שתתנו לו? יהיה איזה שיהיה. וכשבאו למקום אחד, ור' נפתלי הרגיש שהמקום הוא חשוב מאד אמר להגבאי: לדידי לא אכפת אפילו כאן. ורמז לקברנים, והתחילו תיכף לחפור. התבונן הגבאי וראה שהמקום הוא מן המעולה שבקברים. סמוך למקום להגאון ר' שכנא מלובלין ז"ל, והתחיל לצעוק ככרוכיא כי את המקום הזה לא יוכל לתת בשום אופן. ועוד הם מדברים ומתווכחים זה עם זה והקבר כבר נחפר ונגמר. הביאו את הדבר לפני הרב. אמר הרב: מאחר שכבר נחפר הקבר אסור לשנות ונקבר שם. ויהי לאות, כי תמיד, בל עת צרה היה "חוזה" מצוה ללכת על קברו של ר' שכנא בלובלין ז"ל, באמרו שכל הצדיקים שהיו בלובלין הלכו לארץ ישראל והוא לבדו נשאר שוכן להגן על העיר."
Save
25/09/2008
18:37:20
מסיפורי חסידים "בעת שנפטר הרב הקדוש "החוזה" מלובלין ז"ל, לקח תלמידו הרב הצדיק ר' נפתלי מרופשיץ' ז"ל את המרא והצינא ונתנם על כתפו, והפשיל את כליו לאחוריו, כאחד הפועלים הפשוטים והלך לטפל בחפירת קבר לרבו. והר דמתא, הגאון "ראשהברזל" ז"ל שהיה ממתנגדי שהיה ממתנגדי הרבי , ציווה לגבאי ה"חברא קדישא" לבלי לתת מקום מכובד בבית הקברות בשביל הרבי. עשה ר' נפתלי "יד אחת" עם הקברנים, והתנה עמהם, כשילכו לחפש בבית הקברות איזה "קרקע" וירמוז להם שיתחילו לחפור, אז יתחילו תיכף ומיד במלאכתם ושילם להם מיטב כספו עבור זה. הלך רבי נפתלי עם הגבאי של "חברה קדישא" לחפש איזה מקום לקבר , והדבר היה באישון לילה ובזמן של טיט ורפש ומטר סוחף. כשהגיעו לבית הקברות הלכו אנה ואנה, ור' נפתלי אמר בכל פעם להגבאי: מא נפקא מינא איזה מקום שתתנו לו? יהיה איזה שיהיה. וכשבאו למקום אחד, ור' נפתלי הרגיש שהמקום הוא חשוב מאד אמר להגבאי: לדידי לא אכפת אפילו כאן. ורמז לקברנים, והתחילו תיכף לחפור. התבונן הגבאי וראה שהמקום הוא מן המעולה שבקברים. סמוך למקום להגאון ר' שכנא מלובלין ז"ל, והתחיל לצעוק ככרוכיא כי את המקום הזה לא יוכל לתת בשום אופן. ועוד הם מדברים ומתווכחים זה עם זה והקבר כבר נחפר ונגמר. הביאו את הדבר לפני הרב. אמר הרב: מאחר שכבר נחפר הקבר אסור לשנות ונקבר שם. ויהי לאות, כי תמיד, בל עת צרה היה "חוזה" מצוה ללכת על קברו של ר' שכנא בלובלין ז"ל, באמרו שכל הצדיקים שהיו בלובלין הלכו לארץ ישראל והוא לבדו נשאר שוכן להגן על העיר."
Save
Visitors (393)